פגישת מיקוד: בני נוער
30.5.16
משתתפים: קבוצת המיקוד כללה 5 בני נוער ו-5 בנות נוער מרקעים מגוונים, ומאזורים שונים בשכונה, המעורבים בפעילות מועדון הנוער במינהל הקהילתי.
במסמך:
1. סיכום נושאים מרכזיים שאותרו לשימור, שיפור או שינוי
2. תובנות מתוך המפגש על פי שאלות מקדימות מצוות התכנון
א | דיון ואיתור נושאים לשימור, שיפור או שינוי
כל המשתתפים התבקשו לציין מאפיינים חיוביים בשכונה, וכאלה הראויים לדעתם לשימור. לאחר מכן נבחנו נושאים הראויים לשינוי או לשיפור. הדיון הורחב על נושאים שבני הנוער בחרו כחשובים.
לשימור, שינוי או שיפור בשכונה:
• מגרשי ספורט ומקומות מפגש: המשתתפים טענו כי בשכונה מגרשי משחקים רבים וטובים. לטענתם, עושים בהם שימוש רב בעיקר בסופי השבוע למטרות שונות (למשל: למשחקי כדורגל ולמפקדים ציבוריים של תנועת בני עקיבא). המגרש הסמוך לישיבת "בני חיל" פופולארי במיוחד וגורם למחלוקת בין בני נוער מאזורים שונים. עם זאת, עלה גם חוסר משמעותי במרחבים למפגש יום יומי וספונטני ("אין בכלל איפה להיפגש בשכונה" "ישבנו ליד המרכז המסחרי בערב, ושאלו אותנו אם אין לנו בית").
על פי תיאור המשתתפים, בני נוער נפגשים במרחב הציבורי במרכז המסחרי בדב גרונר או ברחוב רזיאל, בגינת המשחקים הסמוכה למינהל הקהילתי ובסניפי תנועת הנוער הסמוכים לבתי הספר. כאשר נשאלו האם הם מזמינים בני נוער מחוץ לשכונה להגיע לאזור, ענו כי "אין שום דבר לעשות בשכונה". במקום זאת, הם מחפשים פעילויות בידור, בילוי ותעסוקה בסינמה סיטי, קניון מלחה, מרכז העיר, השוק, המושבה הגרמנית ומתחם התחנה החדשה.
• תדמית ואופי חברתי בשכונה: המשתתפים טענו כי הם חשים שהם גרים בשכונה מבוגרת: "יש כאן או ילדים קטנים או מבוגרים. התחושה היא שכמעט אין פה בני נוער, ומחצית מבני השכבה שלי בסליסברג גרים בשכונת הר חומה". המשתתפים נחלקו לגבי הבחנה שעלתה בקבוצות אחרות, כי השכונה מחולקת לשלוש שכונות (המזרחית, המערבית והצפונית). עם זאת, כולם הסכימו כי בני נוער בשכונה כמעט ואינם מכירים אלה את אלה כיוון ש"אין מה שיאחד את כולם ואין מקומות מפגש". על פי משתתפות החברות בתנועת בני עקיבא, בני נוער דתיים פחות מעורים בשכונה מאחרים, ואין להם היכן להיפגש בשבת במרחב הציבורי, בניגוד לשכונות אחרות.
• תחבורה וניידות: ככלל, המשתתפים הביעו שביעות רצון מקו 78 העובר בשכונה ומציע נגישות למרכז העיר. יחד עם זאת, הם ביקשו להוסיף יעדים למושבה הגרמנית, סינמה סיטי ותלפיות, ולהגביר את תדירות הקווים, במיוחד בשעות הלילה:
o קו 12 – מפסיק לפעול בשעה 22:00, ופועל בתדירות נמוכה מדי יחסית לכמות הנוסעים.
o קווי לילה – פועלים רק ביום חמישי בערב ומוצ"ש, כך שבשאר הימים בני נוער מוגבלים לשעה 24:00. בנוסף, מסלול קו הלילה מדלג על רחוב פיינשטיין ומשרת גם את תושבי הר חומה. כתוצאה מכך, בני הנוער המשתמשים בקווי הלילה נדרשים לרדת ברחוב אלקחי המרוחק, וסובלים מאוטובוסים צפופים מהרגיל.
o שימוש באופניים והליכה ברגל – הקבוצה נחלקה בשאלה האם יש פוטנציאל לשימוש באופניים בשל הטופוגרפיה באזור ונכונות התושבים. בנוסף, טענו כי ההליכה ברגל מוגבלת בשל החשש הביטחוני הכבד והתחושה כי "אין אף אחד אף פעם ברחוב". עם זאת, טענו כי בהיעדר מסלולי אופניים והליכה בני נוער רוכבים בכבישים בצורה מסוכנת לעצמם ולסביבה, ואין עידוד לעשות ספורט בשכונה לעומת הקיים בשכונות המציעות תשתיות מתאימות.
• היעדר תחושת ביטחון: חלק מהמשתתפים התייחסו באריכות הן לתחושת חוסר הביטחון הכללית בשכונה (הנובעת לטענתם ממבנה השכונה, היעדר תאורה ומהמתיחות הביטחונית) והן לאיום שהם חשים כתוצאה מהקרבה לכפרים פלסטינאים. בטבלה בפרק הבא מוצגות נקודות אשר סימנו כ"לא בטוחות במיוחד", אולם בחרנו לציין השלכות מרכזיות של תחושת חוסר הביטחון:
o פיתוח מרחבים ציבוריים – הדיון על וואדי קשאני ומבני ציבור נסוב בעיקר סביב ההשפעה של שינוי המרחב הציבורי על עידוד נוכחות של בני הכפרים הסמוכים בשכונה. דיון זה כלל התייחסויות רבות לחשש מהטרדות מיניות ו/או אלימות, תוך העלאת הצעות לדרכים בהן המרחבים יעמדו לשימוש בני נוער יהודים בלבד.
o הליכה ברגל – תחושת הבדידות ברחוב והיעדר התאורה בשילוב המתיחות הביטחונית הביאו משתתפים להביע חשש רב מהליכה ברגל ושהייה במרחבים ציבוריים. נטייה זו הייתה בולטת במיוחד בקרב המשתתפות.
o שאלת הגבולות – כל המשתתפים העידו כי כל גבולות השכונה נתפסים כמסוכנים ומועדים לפורענות מבחינות שונות (בטיחות בדרכים, פיגועי טרור, פשיעה). הם ציינו כי מצב זה מביא לצמצום השימוש במבני הציבור הסמוכים לגבול (למשל: סניף בני עקיבא) ולנתק בין השכונות.
ג | סיכום דברי המשתתפים על פי שאלות המתכננים
ביקשנו מחברי צוות התכנון להעביר אלינו שאלות אשר יהיו שימושיות עבורם לשלב איסוף המידע. להלן השאלות אשר זכו למענה בדיון:
| שאלה | מיקוד: בני נוער |
|---|---|
| האם את/ה מכיר/ה את שכנייך |
כל המשתתפים העידו שהם מרגישים שאינם מכירים את מרבית בני הנוער בשכונה. תופעה זו באה לידי ביטוי בקושי לגייס בני נוער לתנועות הנוער ובאי העברת מידע בנוגע למבני ציבור בין בני נוער מקהילות שונות (דתיים לעומת חילוניים). לטענתם, הדבר נובע חלקית מהיעדר מקומות מפגש ומבידול של האוכלוסייה הדתית, שבתי ספר ותנועות נוער שלה פעילים מחוץ לשכונה, והיא אינה "מוצאת את מקומה" במרחב הציבורי בסופי השבוע. |
| האם ישנם קשרים עם תושבי השכונות הערביות הסמוכות? אילו? | מרבית המשתתפים העידו על מפגשים שליליים עם בני נוער מהשכונות הסמוכות ועל חשש רב ממפגשים אפשריים. עם זאת, צוינו גם מפגשים חיוביים במסגרת משחקי ספורט (כדורגל). |
| האם ישנם אזורים בהם תחושת הביטחון נמוכה? מתי? עבור מי? |
בני הנוער הקדישו זמן רב לתיאור מקומות לא בטוחים בשכונה מטעמים ביטחוניים והיעדר תאורה: רחוב אדם הסמוך לדב גרונר; מאזור המרכז המסחרי כלפי רזיאל-קשאני; פארק אמת המים; קופ"ח ברחוב קדושי בבל; כל אזורי הגבול ובפרט במעברים; בסמוך לבית הספר בני חיל (סניף בני עקיבא ומגרש הספורט), רחוב בן יוסף ודב גרונר, רחוב נקר וטיילת ארמון הנציב. ככלל, רק האזור הצפון-מערבי של השכונה ורחוב אלקחי תוארו כ"בטוחים מאוד". בנוסף, תחושת היעדר ביטחון נבעה גם מהיעדר מעברי חציה ברחובות מאורכים, ובמיוחד היעדר מעברי חציה בסמוך לישיבת "בני חיל" ותחנות אוטובוס. |
| היכן בני הנוער מבלים בסופי השבוע ואחרי הלימודים? | מקומות הבילוי המרכזיים שעלו הם אזורי מסחר (קניון מלחה, מרכז העיר, קניון הדר), ואזורי בילוי (סינמה סיטי והתחנה החדשה). |
| מהם מקומות המפגש של בני נוער מלבד מועדוני נוער? | על פי המשתתפים, אין הרבה מקומות מפגש ומרביתם נפגשים בבתיהם. חלק ציינו את מגרש המשחקים הסמוך למינהל הקהילתי, את תנועות הנוער (בני עקיבא ומחנות העולים) ואת המרכזים המסחריים בדב גרונר וברחוב רזיאל. |
| איך את/ה רואה את תלפיות מזרח? כשכונה אחת? מקבץ שכונות? איפה המרכז/ים שלה? | המשתתפים לא הגיעו להסכמה בנוגע לשאלה האם השכונה מחולקת. חלקם טענו כי אינה מחולקת "אך אין דבר שמאחד אותה". כמרכז ציינו את המרכז המסחרי בדב גרונר, אך רק משתתפת אחת העידה שהיא פוקדת אותו על בסיס קבוע, מטעמים אישיים. היתר טענו כי המחירים בו יקרים מאזורים אחרים, ולכן אינם נפגשים בו. |
| האם את/ה רוכב/ת על אופניים בשכונה? מדוע? (טופוגרפיה, שבילים) | המשתתפים העידו שאינם רוכבים על אופניים מטעמים שונים, בעיקר טופוגרפיים. בני נוער שעבדו בהפצת עלונים לבתים העידו כי הם עושים זאת באוטובוס. |
| מה החזון של התושבים עבור ואדי קשאני? (טבע עירוני, פארק, אזור לא מנוצל?) | המשתתפים נחלקו בשאלת הפיתוח של ואדי קשאני. חלק טענו כי יש לפתח אותו כך שיהיה נגיש מבחינת טופוגרפיה ומטופח (דשא, מתקנים) וימנע מטרד של תנים ומדורות ל"ג בעומר. המשתתפים האלה ראו בו גם מוקד ראוי כמרכז חדש לשכונה. אחרים התנגדו והביעו חשש לפגיעה בבעלי חיים, ולתחושה כי יש טבע ותחושה של חופש ומרחב שאינו בנוי. הם העידו כי הם עושים בו שימוש לעיתים ("סתם להסתובב" או "לטייל עם הכלב") ואינם מעוניינים שיהפוך לבנוי או מבוית. |
| האם הורים שולחים את ילדיהם ללמוד מחוץ לשכונה? אם כן, מדוע? | בקבוצה עלה כי חלק מבני הנוער לומדים מחוץ לשכונה, בעיקר בקרב בני הנוער הדתיים. |
| האם ישנו מחסור בשירותי תרבות, פנאי, חינוך, דת, בריאות, ספורט, למבוגרים ולילדים? | המשתתפים העידו כי חסרים להם מרחבים בטוחים שיוכלו להיפגש בהם באופן ספונטני ללא פיקוח מבוגרים או תיאום מראש. בנוסף, טענו כי המרחבים הפתוחים הקיימים אינם מתוחזקים ולכן אינם אטרקטיביים (למשל: גינת הכלבים על יד בי"ס סליסברג). |
לאיזור האישי